יש תמונה שגזרתי מעיתון כלשהו שנמצאת בפינת העבודה כבר מעל שנתיים
בצידה האחד מישהו שקופץ מהר, בצד השני אשה, אשת עסקים כך נראה, שצועדת על חבל עם עיניים קשורות במטפחת, על עקבים (!!!).
מצד אחד- לצעוד באי וודאות
מצד שני- קפיצה אל הלא נודע
פעם ראיתי את התמונה עם העיניים הקשורות כמסמלת פחד. פחד לצעוד אל הלא נודע. התחושה של הצעידה על חבל דק הפחידה אותי, ועוד עם עיניים קשורות?
כך ראיתי את הפחד מדרכי העצמאית, פחד מלהביא את עצמי החזקה והאמיצה לעולם.
היום התבוננתי בה שוב והפעם עלה משהו חדש שהפתיע אותי באמת, התבוננתי על אשת העסקים עם העיניים הקשורות, צועדת על חבל בין שמיים לארץ, ובמקום פחד עלתה בי תחושה חדשה: אומץ. כמה היא אמיצה לצעוד ככה, כמה היא סומכת על עצמה שהיא יודעת, שהיא תצעד על החבל ותגיע לצד השני.
שתי התמונות בעצם משלימות זו את זו !
אני מתבוננת אחורה על מה שראיתי בתמונה אז, ומה היום, ומבינה את הדרך שאני עושה.
הפחד הביא אותי לעשות הרבה טעויות, הגדולה היא לא להביא את עצמי כמו שאני, כי אולי אני לא מספיקה, ראויה, מקצועית ובטוח יש עוד.
התוצאה היתה התפזרות- לנסות כל מיני "טריקים" שימשכו לקוחות- חנות ומודעות בתשלום היו האחרונים.
עשיתי מניפולציות על עצמי, כן, מניפולציות. אמרתי לעצמי- כשהלקוחות יגיעו השירות שלי הוא אותו שירות, אז מה חשובה הסיבה שבזכותה הגיעו? במקום לשים על השולחן את עצמי, ולספר מה "הרווח" ממני, פעלתי מתוך הפחדים שלי.
וזאת הטעות. כי הסיבה משנה. כי אני רוצה לקוחות שמגיעים מהסיבות הנכונות, כאלו שרואים את עצמם כמו שאני רואה אותי, כאלה שבאים לתת טוב לעולם.
שנמצאים בדרך לייעוד שלהם, דרך שמבינה שזה תהליך ( מילה שאנחנו אוהבים לומר אך קשה לנו לקבל כלפי עצמנו),
ולמרות הפחדים והחששות- ממשיכים בדרכם בנחישות.
האם גם אתם עשיתם טעויות שנבעו מפחד? מה קרה כשהבנתם את הסיבה?
מאיה הראל
מנכ"ל חמניה
