ספרים רבותי, ספרים – למי זה חשוב?

 

שאלה שמעסיקה הורים ומחנכים רבים היא איך לגרום לילדים שלנו לקרוא ספרים? איך נעודד קריאה, מה נעשה על מנת לעורר את הרצון להכניס את הקריאה כחלק מפעילות הפנאי של הילדים?

הרצון שהילדים יקראו הינו מבורך ומכוון למטרה מאד טובה ומועילה.

ההבנה היא שהקריאה מעשירה את השפה של ילדים ושל מבוגרים כאחד, בקריאה אנו פוגשים מילים מוכרות לנו בצירופים חדשים ובהקשרים נוספים. אנו נחשפים לניסוח ולשפה בעלת משלב גבוה יותר מזה של השפה היומיומית, המדוברת. וכמובן אנו מגלים מילים חדשות, ביטויים חדשים, לומדים את משמעותם ובכך מעשירים את שפתנו.

התוכן של הסיפור עצמו, נוגע לעיתים באירועים היסטוריים, מתרחש במקומות שונים בעולם ומאפשר לנו ללמוד אודות העבר ואודות תרבויות שלא הכרנו. הסיפורים מגלים לנו עולמות חדשים של תוכן, של מנהגים, של מסורות ושל כל מה שקיים מעבר למוכר לנו.

מהו תפקידו של הדמיון ומה חשיבותו?

העובדה כי יש ספרים בהם יש מעט איורים או שכלל לא, מזמינה אותנו לבנות בדמיוננו את המראה של הדמויות ושל המקומות בהם מתרחש הסיפור. אנו מדמיינים את המראה, על סמך התיאור של הסופר, בונים בראשנו את החפצים, הלבוש והסביבה בה פועלות הדמויות בסיפור. הדבר מאפשר פיתוח של החשיבה, היצירתיות והדמיון.

בואו נחשוב לרגע עד כמה אנו מורגלים לחיות במרחבים וויזואליים, אנו התרגלנו לקבל לכל מילה, משפט, אמירה או רעיון, ביטוי וויזואלי. מספיק להתבונן על מבנה של הרצאה בימינו ולגלות כי אין כמעט מרצה שלא יעשה שימוש במצגת, בתמונות ובסרטונים להמחשה. כך שמעט מאד נותר לנו להשלים בדמיוננו. הרוב מוגש לנו מן המוכן – הדמויות, הלבוש, צורת הדיבור שלהן והסביבה בה הן פועלות.

נקודה למחשבה – 

נדמה כי אנו מבקשים משורה של אנשים לקרוא את הסיפור על שלגיה ושבעת הגמדים ונבקש מהם לתאר כיצד נראית שלגיה. אפשר לשער כי רובם יתארו את שלגיה בעלת השמלה הצהובה תפוחת השרוולים. שלגיה מסרטו של וולט דיסני, שלגיה שצייר וולט דיסני בהתאם לאופן שהוא ראה אותה בדמיונו. מאחר ואנחנו כבר לא קוראים את הספר ללא תמונות וללא איורים, בראשנו עולה שלגיה מהסרט. אנחנו כבר לא יכולים לתאר את שלגיה בדמיוננו באופן אחר. כך שקריאת ספר ללא תמונות וללא איורים מותירה לקורא מרחב לבנות בדמיונו את מראה הדמויות, את הלבוש ואת הסביבה בה מתרחש הסיפור. נושא זה מעיד על החוויה המתלווה לקריאת ספר – הקורא שט בדמיונו, מפליג למחוזות אחרים שמתקיימים בראשו.

אז מה מתקלקל לנו בדרך? מדוע ילדים פחות קוראים?

ראשית, ילדים פחות קוראים בעידן זה מהסיבה שהם חיים בתקופה בה יש המון מענים וויזואליים. מגוון רחב מאד של אפשרויות להשיג הנאה ועניין מצפיה בסרטים ובסרטונים. הפיתוי היום הוא גדול, הרבה יותר מאשר בעבר. בנוסף, התרחשויות חברתיות רבות קורות ברשתות החברתיות ועל מנת שהילדים יוכלו להיות מחוברים לבני גילם ומעודכנים, הם נוכחים ממושכות בדיגיטל. כך שבראש ובראשונה יהיה נכון לשים ציפיות ראליות, לוותר על ההשוואות למה שהיה פעם, למה שהיה כאשר אנחנו היינו ילדים. דור ההורים גדל בתקופה אחרת בה תחומי העניין של הילדים והחיים החברתיים התנהלו במרחבים שונים לחלוטין מאלו של היום.

מה שעוד עלול לקלקל בדרך הוא העובדה שמתוך כוונות מאד טובות, הופכים את הקריאה למטלה. הקריאה הופכת להיות משימה שילדים נדרשים אליה – לאסוף חתימות מאנשים בפניהם הקריאו. הורים דורשים מהילדים לבצע את מטלות הקריאה, שמים עצמם כפקחי "הרשות המבצעת" ובדרך מקריבים את היחסים.

אם כך, מה ניתן לעשות אחרת?

  1. מגיל צעיר ביותר לקרוא עם הילדים ספרים. להכניס את קריאת הספרים לשגרת הפעילות עם הילדים. לאורך היום ובוודאי שלפני השינה, לקרוא ספר עם הילדים בכל ערב כחלק מטקס ההליכה לישון. לקיים הרגל זה בקביעות.
  2. לבחור ספרות ילדים איכותית, תכנים איכותיים ושפה גבוהה. לא להיבהל משפה גבוהה וממילים שאינן שגורות בשפת היומיום. אין להסיק מן העובדה שהילדים צעירים את הצורך בבחירת שפה דלה, זאת הזדמנות נפלאה עבור הילדים להכיר מילים חדשות, ביטויים חדשים ולהעשיר את שפתם.
  3. שתפו את הילדים בבחירת הספרים, הפכו זאת לחגיגה, לבילוי משותף. הולכים ביחד לספריה או לחנות הספרים, מתבוננים בספרים, משוחחים ובוחרים ביחד.
  4. קריאת הסיפור באופן ברור, בהגייה נכונה. אפשר לשנות את הטון בהתאמה להתרחשויות בסיפור, אולם לא בשפה מתיילדת.
  5. הורים לילדים בבית ספר יסודי יכולים לבחור ספרים ארוכים יותר ואף סדרות של ספרים. לקרוא ביחד בכל ערב כמה עמודים, להתקדם ביחד בספר או בסדרה. הורה קורא ומציע לילד לקרוא, לעיתים לסירוגין דף הורה ודף ילד, לא כתנאי ולא בדרישה.
  6. זמן קריאה משותף מיצר הזדמנות לחיבור רגשי בין ההורה לבין הילד. זמן של ביחד, של קרבה ושל תוכן שמחבר. הזדמנות להתייחסות אישית לילד, ייחודית וקבועה.
  7. הסיפורים מהווים הזדמנות לשיח משותף בין הורה לילד שהוא לא השיח השגרתי של מטלות היומיום והמשימות. שיח על התוכן, על התנהגות הדמויות, על מה היית עושה אחרת, מה לדעתו הדמות בסיפור צריכה לבחור, קונפליקטים אשר עולים בסיפור. באם מדובר בסיפור הנוגע באירוע היסטורי, או שמוזכרת בו מדינה, מקום או תרבות מסויימת, ניתן לאחר מכן לגשת ביחד לקרוא ולהרחיב את הידע אודות אותו עניין.
  8. מודלינג הורי – הילדים שלנו צופים בנו כל העת, אנחנו מדגמנים והם מתבוננים ולומדים. הראו לילדיכם שגם עבורכם הקריאה הינה חלק מהפעילויות שאתם עושים, חלק מזמן הפנאי שלכם. אל תסתירו את הספרים בחדר העבודה או בחדר המשחקים, הניחו את הספרים בשידה בסלון, בשידה בחדר הילדים, כך שהם גלויים ונגישים. הדגימו לילדים כיצד שומרים על הספרים – לא מציירים על דפי הספר ובטח שלא קורעים אותם. לפעוטות אפשרו לאחוז בספרים קשיחים.
  9. שתפו את בני המשפחה בספר שקראתם, בסיפור, בחוויה ובמחשבות אשר עלו בכם בעקבות ספר שקראתם. באם מישהו מבני המשפחה קרא אף הוא את הספר, יכולה זאת להיות הזדמנות לשיחה ולהחלפת דיעות.
  10. בשיחה משפחתית, דברו על כך, תארו בפני הילדים את החשיבות שאתם רואים בקריאה. הסבירו לילדים את הערך שבדבר, את מה טומנת בחובה הקריאה – פיתוח הדמיון, שכלול השפה, זמן של הרגעה של האדם בינו לבין עצמו.

 

קריאת ספרים, כמו הרבה דברים אחרים, הינה פעילות טובה ואיכותית שהיינו רוצים לראותה כחלק מהיומיום של ילדינו. השאלה היא ב"איך", איך נכניס את זה לחיי ילדינו באופן שלא ייצר התנגדות ושלא יקריב יחסים. כך שבבואכם לעשות זאת, התבוננו על הדרך, על מה חשוב לכם בזה ומה חשוב לכם שיעבור. כי "בחיים הכל יחסים".

 

שילחו לי הודעה!

יהודית אוליבר

מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך.

מומחית בהדרכת הורים למתבגרים ובהדרכת הורים לילדים עם קשיי קשב וריכוז.

טלפון 052-5616003

אימייל Yehudit.oliver@gmail.com

 

 

 

דילוג לתוכן