כשהייתי בת 14
כשהייתי בת 14, תלמידה בחטיבת ביניים, הייתי חלק מחבורת בנות. 5 חברות טובות וקרובות שיודעות כמעט הכל אחת על השניה.
אני זוכרת שאחת מאיתנו נהגה אחת לשלושה חודשים להיעדר מבית הספר למשך שלושה ימים, לרוב לקראת סוף השבוע.
התירוץ תמיד היה שהיא לא מרגישה טוב.
זה תמיד הרגיש לי מוזר ולכן ניסיתי להבין ממנה מה יש לה.
במפגש אחד בו היינו לבד העזתי לשאול אותה- מדוע את בעצם נעלמת כל כמה זמן בקביעות?
חברתי התקשתה לספר וניכר שהתביישה מאוד בעניין, אך בכל זאת שיתפה אותי שסובלת מאקנה.
חצ'קונים? שאלתי. למזלי אז עדיין לא סבלתי מזה אך מאוד הבנתי אותה ולא ידעתי מה לומר כדי שינחם.
היא סיפרה שאמא שלה לוקחת אותה לקוסמטיקאית שלה כל כמה חודשים כדי לעשות טיפול פנים יסודי ושיומיים אחר כך היא עדיין נפוחה והפצעים ניכרים על פניה ולכן היא נעדרת מבית הספר.
שמחתי בשבילה שיש פתרון לבעיה שלה וחשתי הזדהות עם הבושה שלה וחוסר הביטחון שהרגישה סביב העניין.
לימים הפכתי אני לקוסמטיקאית ובמסגרת עבודתי אני נתקלת בלא מעט בני נוער, מתבגרים שסובלים מאקנה ובעיקר סובלים מתופעות הלוואי הרגשיות המתלוות לתופעה.
אני רואה היום ילדים בני 8 מעלה המתחילים להראות סימני אקנה על פניהם, דבר אשר עלול להסב להם אי נוחות,
אם הילד או הילדה שלכם, המתבגר או המתבגרת נראים לכם מבוישים סביב כל הקשור למראה הפנים שלהם ומנסים בכל דרך להסתיר את נוכחותם, מסתתרים מאחורי גב של חבר כדי לא למשוך תשומת נמנעים ממפגשים חברתיים.
דברו איתם, בידקו איתם מה יכול לשפר את הרגשתם,
וספרו להם שהיום טיפולי האקנה מתקדמים מאוד ומציעים פתרונות למגוון רחב של בעיות עור בפנים, קטנות כגדולות.
הציעו להם להגיע לפגישת ייעוץ אצל קוסמטיקאית, ואם יש צורך, אף גשו לרופא העור.
נער/ה שמטפלים בעצמם ובמצב שגורם להם לתסכול ואי נוחות מחזקים את הביטחון העצמי שלהם לוקחים שליטה על החיים שלהם.
אקנה הוא לא גזרת גורל.
טיפול באקנה לא מחייב כאב או סבל פיזיים.
אני כאן לכל שאלה או התייעצות.
