אורנה לב
אני אורנה לב, מלווה אנשים במשברים, בצמתי חיים ובחיפוש אחר שינוי פנימי שיאפשר להם להשתחרר מדפוסים מגבילים ולחיות חיים משמעותיים ומלאי תוכן.
השינוי מתחיל מבפנים, ואני כאן כדי להעניק כלים לפעול, לממש את הרצונות והיכולות בדרך האישית שלהם.
המסע האישי שלי התחיל כילדה דיסלקטית, חסרת ביטחון, שמצאה את מקומה על מגרש הכדורסל – מקום שהעניק לי חופש ממגבלות ופחדים.
רק בגיל 30 הצלחתי לראשונה לקרוא ספר עד סופו, וכך נפתח בפניי עולם של למידה, חקירה וגילוי עצמי. הבנתי שהכל אפשרי, ושהרצון שלי הוא לעזור לאנשים למצוא את המקום שלהם, בו הם מרגישים חופשיים להיות עצמם.
עופרה בראף
שמי עופרה בראף ,
נשואה ואמא לשלושה גוזלים שכבר פרחו מן הקן.
מורה, מאמנת ומטפלת הוליסטית עם ניסיון של למעלה מעשרים שנים.
בעקבות נסיון אישי עם הבן הצעיר שלי , שחווה תסכולים לימודים וחברתיים רבים- הלכתי ללמוד שיטות אימון וטיפול שמתאימות למצבים הללו.
אני מאמינה ויודעת – שכל ילד או ילדה יכולים ללמוד, להצליח ומעבר לכך – ליהנות משתיים עשר שנות לימוד במסגרת חינוכית.
כשילד חווה קשיי למידה ו/או קשיים רגשיים, בדרך כלל הם קשורים זה בזה. לא ניתן לטפל באחד בלי לתת מענה לשני .
יתרה מזו ההשפעה היא על המשפחה כולה – אני פוגשת הורים מותשים ומאוכזבים , ילדים מיואשים ויחסים קשים בבית בעקבות המצב
באמצעות השיטה שפיתחתי, שיטת ארבעת הממדים, אני מלווה ילדים ואת משפחתם, לחיים של הרמוניה, איזון והצלחה – בלימודים ובחיים .
דינה זלוטניק
אני אם חד-הורית לילד מתבגר ומתמודדת עם הבלבול, גם של הבן שלי וגם שלי כאמא, שמפגיש אותנו הגיל הזה.
לא פשוט להיות הורה לילד בגיל ההתבגרות, צריך להיות עם המון סבלנות, אורך רוח, הבנה של המצב, הכלה, אמפתיה, גמישות, ועם זאת להיות בעל סמכות ולא לפחד לפעמים להגיד לא, ולשים גבול.
ההורות בגיל ההתבגרות מפגישה אותנו עם הורות אחרת מזו שהיתה לנו עד כה, כהורים לילדים צעירים. התפקיד שלנו משתנה יחד עם גיל הילדים. אנחנו מוצאים את עצמנו ״מאבדים אחיזה״ בילדים, מאבדים שליטה, מאבדים אף את הסמכות. הילד פתאום מגלה שאנחנו רק בני אדם ואנחנו לא מושלמים, הוא מגלה עצמאות ולא רוצה שנתערב בענייניו, הוא מסתיר מאיתנו דברים, הוא מתנגד, הוא מורד, הוא מתרחק ואנו ההורים, מרגישים שאנחנו כבר לא משמעותיים עבורו.
אבל זה לא ככה. הוא מתרחק ומורד כי הוא זקוק לנפרדות. הוא צריך למצוא את ה״אני״ שלו, לבנות את האישיות שלו, ולשם כך הוא צריך לבדוק את הדברים, להתנסות, לבעוט ולמרוד. והתפקיד שלנו הוא, להיות שם במרחק מה, להתבונן, ללוות בעיניים טובות, לאפשר, לקבל אותו כשהוא חוזר הביתה, ולהכיל את הבלבול שלו, את הכעס, את העצב ואת כל הכאוס הזה של גיל ההתבגרות.
