אמון בעצמי, בילד/ה, בחיים.

         

מי לא רוצה להרגיש שאפשר לסמוך על הילדים שלנו ,על עצמנו, ועל החיים בכלל?

איך עושים זאת? איך בונים אמון?

בשלבים מדודים כמו שבונים בית, צעד צעד, עם חומרים איכותיים, הרבה סבלנות ואהבה.

מה הם ה"חומרים האיכותיים": תקשורת עקבית ואמינה שמאפשרת לכם להרגיש את הדופק, להיות בערנות ובהקשבה מלאה לצרכים ולרגשות.

זה אומר הקשבה אמיתית ופעילה לילדים, מציאת הזדמנויות לשיח שוטף ויום יומי, התבוננות אוהבת מן הצד לפעמים ללא התערבות, התייחסות עיניינית ומדוייקת לאירועים המתרחשים בבית או במרחב.

למה זה כ"כ חשוב דווקא עכשיו?

"ילדי הקורונה" הוצפו ועדיין מוצפים במסרים של חוסר אמון בזולת, במערכות, בבני האדם ובכלל. מסרים לא מדוייקים, מגומגמים לעיתים, לא אמינים.

חובתנו כמבוגרים משמעותיים עבורם להוות מקור של ביטחון, חמלה, הבנת הקשיים ויכולת להתמודד עם כל מצב.

עלינו לשקם את האמון שלנו במערכות, באנשים הממלאים תפקידי מפתח, בצוותים החינוכיים ובנותני שירות  יחד עם עירנות מוגברת ויכולת בקרה (ולא ביקורת).

אנחנו מהווים דוגמא לילדים שלנו בהתנהגותנו ולא במילים והרצאות.

איך בונים את האמון שלב שלב, צעד קטן בכל יום, עם סבלנות ואהבה?

מדייקים ובוררים בקפידה את השפה שלנו העומדת במבחן השפה המדוברת במרחב הציבורי.

מציעה לכם להתאמן על להתחיל משפטים ב "אני סומכת עליך ש…",  " או "סומכת על עצמי ש…"

"אני מאמינה שיחד נצליח…."

נלמד את עצמנו לתת הזדמנות לכל אחד ואחת לעשות הכי טוב שהוא יכול בנסיבות הקיימות, נפתח חמלה, חוסן ויכולת התמודדות. במקום לתרום כסף ומשאבים  נתרום את הבנתנו העמוקה ואת אהבתנו הטהורה.

 

לעמוד של ענת אלחיאני לחצו כאן

דילוג לתוכן