מה שמרגיע אותך, מטריף אותי! משחק משפחתי משעשע

מה שמרגיע אותך, עשוי להטריף אותי.

כשכל אחד במשפחה מגיב אחרת ללחץ, זה יכול להיות מתכון לפיצוץ או להזדמנות של קירבה במשפחה.

ברגעים של מתח,

בין אם זו אזעקה,

יום מתיש,

או סתם שגרה שאיבדה כיוון,

כל אחד מחפש את הדרך שלו להירגע.

אבל מה עושים כשכולנו סגורים יחד,

כמו סיר לחץ על אש גבוהה,

וכל אחד צריך משהו אחר לגמרי כדי להרגיש בסדר?

מכירים את זה ש…

אמא מנסה לנשום רגע, לשתות קפה שכבר הפך לפושר לפני שעה,

אבל הילד צורח על אחותו כי החליפה לו ערוץ

והיא בוכה עכשיו,

האבא שוטף כלים בתנועות של ייאוש הולך ומתגבר,

והמתבגרת מסתגרת בחדר עם אוזניות ומבט של, אל תעיזו לדבר איתי!!!

כל זה, באמצע זום של הילד הקטן.

וכל זה מתנהל

תוך כדי פינג פונג בין עבודה מהבית,

דאגה כלכלית,

ודיווחים מייאשים מהחדשות.

ומה קורה כשאנחנו לא מבינים מה עומד מאחורי ההתנהגות?

אנחנו רואים רק את המה לא את הלמה.

הילד משתולל, אז אנחנו כועסים.

הילדה מסתגרת, אז אנחנו נעלבים.

אנחנו צועקים ואז שופטים את עצמנו.

אבל ההתנהגות היא רק הביטוי החיצוני.

היא לא הבעיה, היא הסימפטום.

של לחץ.

של חוסר ביטחון.

של חרדה.

של מציאות לא נורמלית.

וכשאנחנו מגיבים רק למה שרואים, ולא למה

שמתחולל בפנים

אנחנו מגבירים את הפיצוץ.

ומה איתנו?

הרי גם אנחנו מופעלים.

גם אנחנו עייפים,

מוצפים,

חרדים.

רק שלפעמים אנחנו לא עוצרים לשאול את עצמנו,

רגע, מה עובר עליי עכשיו? למה אני בעצם מגיבה ככה?

וזה בסדר.

כי זו לא תקופה רגילה.

ומותר להרגיש כל דבר,

גם אם זה לא נראה טוב מבחוץ.

אז מה כן אפשר לעשות?

לפעמים, הדרך הכי פשוטה, היא גם הכי מקרבת.

פשוט לשאול.

מה יעזור לך עכשיו להרגיש טוב יותר?

את צריכה שקט?

חיבוק?

לצייר?

לקפוץ?

את רוצה לבחור?

לתת לילד תחושת שליטה, דווקא כשבחוץ הכל לא צפוי.

אלו לא שאלות קסם.

אבל הן פותחות פתח להקשבה.

להכלה.

לאנושיות.

יצרתי שאלון משעשע שפותח את הלב-

לחצו פה למשחק! 

שאלון משפחתי פשוט, משעשע, שילדים וגם הורים יכולים לענות עליו, וללמוד ממנו על עצמנו והאחרים שאיתנו.

מי צריך עשייה כדי להירגע

מי חייב תנועה

מי מחפש שקט טוטאלי

ומי פשוט צריך עוגייה וליטוף בגב.

כי כשאנחנו מבינים מה כל אחד צריך,

אנחנו פחות נבהלים מהשוני,

ופחות לוקחים אותו אישית.

וכשזה קורה אז אנחנו רגועים יותר ומשהו באווירה משתנה לטובה.

לחצו פה למשחק!

לסיום

אם את מרגישה שאת על הקצה, את לא לבד.

אם אתה מגיב בדרך

שקצת מביכה אותך,

גם אתה לא לבד.

כולנו בתוך מצב קיצון,

ואנחנו מגיבים כמו בני אדם.

לפעמים בבלגן,

לפעמים בהסתגרות,

לפעמים בצחוק מטורף.

לפעמים בבכי.

אבל אם נבחר

להבין במקום לשפוט,

לשאול במקום לנזוף,

ולזכור שגם אנחנו צריכים רגע של נשימה,

נוכל לעבור את זה יחד

ואולי נזכה אפילו

לחיבור חזק  ורגוע

יותר במשפחה.

בואו נתייחס בחמלה

לעצמנו ולאחרים במשפחה

במצב הלא נורמלי

שאנו חווים  עכשיו.

לימים טובים יותר,

ימים של שלום

פנימי וחיצוני

באהבה נטע