תחומי טיפול: אימהות

נטע שיין

נעים להכיר שמי נטע שיין אמא ל-4 בנות מדהימות שכולן עם הפרעת קשב, ריכוז ולקויות למידה. אני סבתא ל- 6 נכדים מאירים ומוארים שגם הם לקו באותה המתנה, הפרעת הקשב ולקויות למידה.
בזכות בנותיי אני מעל 20 שנה מדריכת הורים, מאמנת עם התמחות בהפרעות קשב ריכוז ועוד.
התחלתי ללמוד אימון עם התמחות להפרעות קשב כדי להבין מה עובר על בנותיי וכדי שאוכל לעזור להן. הן לאורך השנים היו מורותיי הטובות ביותר.
**אני פה כדי שביחד נתמודד עם הקשיים שאתם חווים, מול הילד, מול המערכת, מול עצמכם כהורים.
כן, גם אתם לא נולדתם עם הוראות הפעלה במקרים אלו.

**ניסיוני הרב הינו הן מתוך הלימודים הרבים אותם למדתי, כדי לעזור לאותם ילדים והוריהם והן מתוך הניסיון האישי הרב עם בנותיי ונכדי.

**אני מאמינה שזה אפשרי לבנות רשת תמיכה לילד, הן בבית והן בבית הספר כדי לאפשר לו לחוות הצלחה.
**אני עצמי הנחיתי קבוצות תלמידים בתוך בתי ספר עם שיתוף פעולה מלא מהמנהלת, היועצת והמורים כשלכל אורך הדרך ההורים היו שותפים.
***מרגישים כי אתם מותשים, נשאבים לתוך הסיטואציה מבלי שיש לכם מושג מה לעשות?
אני פה עבורכם להאיר את הדרך ולהחזיק את התקווה שאפשר גם אחרת.

**היום אני מתרכזת בעבודה עם ההורים מתוך אמונה שהשינוי מתחיל מאיתנו, המבוגרים אשר מהווים דוגמא לילדים.

לייה קלמן

נעים מאוד,
אני לייה קלמן, אני גרה בהוד השרון, יש לי 4 ילדים, בת ושלושה בנים, אני רפלקסולוגית אנרגטית, אני משלבת עם הרפלקסולוגיה את התדר האנרגטי שיש לי בגוף שנקרא תדר מים. כאשר אני מניחה את הידיים שלי על המטופלת הוא מזהה חסמים ומחסומים ומפרק אותם מהשורש ומזרים זרם מעצים חדש של אהבה, חמלה ורכות, וכל מה שהמטופלת שאיתי זקוקה לו באותו הרגע.
אני מביאה נשים לחיות ללא כאבים ומחזירה להן את איכות החיים ואת הכוחות הנפשיים.
התחלתי את דרכי כאשר התחלתי ללכת לאבי על הגב כשהייתי בת שלוש, והמשכתי בעיסוי ממש כאשר גדלתי. הייתי משחררת את המשפחה שלי ומי שהכרתי משרירים תפוסים, ומאז אני מטפלת.

דינה זלוטניק

אני אם חד-הורית לילד מתבגר ומתמודדת עם הבלבול, גם של הבן שלי וגם שלי כאמא, שמפגיש אותנו הגיל הזה.
לא פשוט להיות הורה לילד בגיל ההתבגרות, צריך להיות עם המון סבלנות, אורך רוח, הבנה של המצב, הכלה, אמפתיה, גמישות, ועם זאת להיות בעל סמכות ולא לפחד לפעמים להגיד לא, ולשים גבול.
ההורות בגיל ההתבגרות מפגישה אותנו עם הורות אחרת מזו שהיתה לנו עד כה, כהורים לילדים צעירים. התפקיד שלנו משתנה יחד עם גיל הילדים. אנחנו מוצאים את עצמנו ״מאבדים אחיזה״ בילדים, מאבדים שליטה, מאבדים אף את הסמכות. הילד פתאום מגלה שאנחנו רק בני אדם ואנחנו לא מושלמים, הוא מגלה עצמאות ולא רוצה שנתערב בענייניו, הוא מסתיר מאיתנו דברים, הוא מתנגד, הוא מורד, הוא מתרחק ואנו ההורים, מרגישים שאנחנו כבר לא משמעותיים עבורו.
אבל זה לא ככה. הוא מתרחק ומורד כי הוא זקוק לנפרדות. הוא צריך למצוא את ה״אני״ שלו, לבנות את האישיות שלו, ולשם כך הוא צריך לבדוק את הדברים, להתנסות, לבעוט ולמרוד. והתפקיד שלנו הוא, להיות שם במרחק מה, להתבונן, ללוות בעיניים טובות, לאפשר, לקבל אותו כשהוא חוזר הביתה, ולהכיל את הבלבול שלו, את הכעס, את העצב ואת כל הכאוס הזה של גיל ההתבגרות.