ילד בררן

בשיא תמימותי חשבתי שהבררנות דילגה על הבית שלי.

עד גיל 3 נתנאל שלי אכל הכל מהכל כולל הכל.

איזו גאווה לאמא נטורופתית.

  • ירקות
  • פירות
  • תבשילים
  • דייסות
  • שיקים
  • וכו' וכו' וכו'

הגיע גיל 3 ופתאום "אני לא אוכל את זה ואני לא אוהב את זה".

בבית שבו המוטו אתה קודם טועם ורק אז מחליט אם טעים לך או לא- קצת מבאס.

 

אז קודם כל פרופורציה,

כמו הרבה דברים אחרים, אני מזכירה לעצמי שזה זמני וזה יעבור.

 

והכי חשוב מזכירה לעצמי את הטיפים שאני נותנת ללקוחותיי:

  1. להשאיר את ההיצע בבית מגוון, בסוף הוא יטעם/ינסה שוב.
  2. לא להיכנס לוויכוחים "אתה כן אוהב/אתה כן אהבת את התפוח הזה"
  3. לשים מגוון אופציות במרכז השולחן בארוחה-שכל אחד ימזוג לעצמו-יבחר לעצמו-אלו גילאים שהבחירה מאוד חשובה לעצמאות שלהם.
  4. אפשר לנסות למצוא מזון מקביל מזין יותר למשל במקום לחמנייה רגילה לחמניית כוסמין.
  5. אם משהו עובד היום לא בטוח שיעבוד מחר-אבל אולי מחרתיים יעבוד-לא להתייאש.
  6. תכניסו אותם למטבח-שיחתכו ירקות-יטעמו מרכיבים-ילושו בצק-תנו להם להרגיש שותפים פעילים-זו הדרך האולטימטיבית להשיג שיתוף פעולה.
  7. ילד שלא אוכל כריכים בגן, יש המון אפשרויות נוספות: פנקייקים קטנים/טוסט/ביצה קשה/ירקות/פירות ועוד, רק תקשיבו ותראו מה עובד, ולא, לא חייב לגוון ,אם משהו עובד בקופסת האוכל-תתמידו.
  8. תזכרו, כשהם חוזרים הביתה ניתן לגוון עם עוד מזונות בעוד ארוחות-היום לא מתחיל ונגמר בגן.
  9. ככל שתתנו יותר תשומת לב לבררנות ככה היא תגדל-פחות להתעסק בזה, להתנהל רגיל במידת האפשר עם אוכל, לא לדבר על ההתנהגות הזו "מעל הראש של הילד", ילדים קולטים מהר מאוד מתי הם מקבלים תשומת לב, וגם אם היא שלילית זו תשומת לב.
  10. והכי חשוב תזכרו-השינויים קורים כל הזמן-גם אצלנו כמבוגרים-יום אחד אנחנו אוהבים מזון מסויים ויום אחר "לא בא לנו עליו", לילדים שלנו יש דעות ואישיות, והם מגבשים אותה עם השנים, האוכל הוא חלק משמעותי בעניין-אז הכל נתון לשינוי, ילד שלא אוהב מזון מסויים לא אומר בהכרח שלא יאהב אותו בעתיד.

 

*חשוב לי לציין שיש מצבי בררנות יותר מאתגרים שדורשים התערבות רפואית מכל מיני סיבות, לא עליהם מדבר המאמר הזה.

לעמוד המטפלת טלי בן הרוש לחצו כאן

שילחו לי הודעה!

 

 

דילוג לתוכן