להיות עוגן לילדים

בתקופה קשה זו,

של עצב ויגון לאומי,

של חוסר וודאות ושל חוסר יציבות,

של חוסר אמון מהול בפחד וחרדה,

אנו מוצאים את עצמנו קצת תלושים…

לא יודעים אם אפשר לחזור לשגרה כלשהי,

לצאת לעבודה או להישאר בבית?

האם לפרסם? האם ליזום דברים חדשים?

יש לימודים או אין לימודים?

מה עם אבטחה?

ומה עם מרחב מוגן?

המצב הזה, חוסר היציבות והבטחון הקיומי מערערים אותנו.

התגובות למצב משתנות מאדם לאדם ומחזירות אותנו לדפוסים הבסיסיים האוטומטיים שלנו, גם כאלה שאנחנו מודעים אליהם ושכבר עבדנו עליהם.

יש את אלו שנכנסים לקיפאון, קשה להם להניע, הם משתבללים בבית, לא מסוגלים להזיז את עצמם, נאלמים ונעלמים.

יש אחרים, שדווקא יכנסו ישר לאקשן, לפעולה. יקומו, ייזמו, יפעלו, יתגייסו או ילחמו.

יש אנשים שמבחינה רגשית מוצאים את עצמם ״על הקצה״ ויהיו עצבניים, מתוחים, חסרי סבלנות, ביקורתיים, מרימים את הקול,

וכאלה שילכו לפעילויות הרגעה ושקט כדי לשמור על עצמם.

יש את אלה שיפנו את האנרגיות שלהם פנימה, לעצמם, למשפחתם ולביתם,

ואחרים שיפנו את האנרגיות שלהם החוצה, לעזור, להתנדב ולתרום לאחרים.

כל אחד ואחת מגיב אחרת לסיטואציה, בהתאם לאופי שלו ולתבניות שלו.

כך גם ילדינו. בדיוק כמונו.

ילד אחד מגיב ככה וילד שני מגיב אחרת.

אנחנו כהורים מתבקשים להבין את זה ולהכיל את זה.

אנחנו צריכים להיות מצע רך ועוטף עבור ילדינו,

במיוחד בימים אלה.

להוות איזשהו עוגן יציב, עד כמה שאפשר, עבורם,

לאפשר איזושהי שגרה בתוך הכאוס.

לדבר עם הילדים בגובה העיניים ולייצר שיח פתוח ומכיל.

לא לוותר על פעולות הכרחיות מחד, ולהיות גמישים מאידך.

על מנת להיות שם עבור ילדינו,

רצוי שנעטוף את עצמנו בכל מה שיכול לעזור לנו.

אם זה לבלות עם המשפחה או עם חברים, להיעזר באנשי מקצוע,

ללכת לפעילויות של הפוגה והנאה, לצאת לטבע, לתרגל נשימות, מיינדפולנס ועוד.

 

עטפו את עצמכם באהבה ואור, נשמו עמוק,

היו בחמלה ובתשומת לב לתגובות שלכם ולתגובות של ילדכם.

מתקשים? מתלבטים?

יש לכם שאלות?

מוזמנים להתקשר ולהתייעץ.

דינה זלוטניק

מדריכת הורים, מנחת קבוצות הורים

מלווה תהליכי התפתחות ומודעות

054-2153500

הכנסו לעמוד של דינה