מצרים שלי
מהי מצרים שלי?
מה מצר את צעדי?
איפה השעבוד שלי?
באיזו עבדות אני נמצאת?
לקראת פסח שאלתי את עצמי את השאלות האלו.
שאלות מאתגרות ללא ספק. שאלות אפילו מכאיבות, שקשה להסתכל להן בעיניים.
המצרים שלי היא הצורך שלי להיות כל הזמן בלחץ, בעשייה, בעבודה, בעומס. לרוץ מדבר לדבר, להתעסק במלא דברים ולמרות הכל להשאר במקום.
מצרים שלי מחזיקה אותי באיזור הנוחות, צמוד לסיר הבשר המוכר והידוע.
מצרים היא מקום בטוח עבורי מחד, אך מְצֵרָה את צעדי ויוצרת אצלי תחושת חוסר מאידך.
ומאחר שכבר יצאתי לדרך והגעתי לים סוף –
כדי לחצות אותו אני צריכה לגייס המון אמונה וכוח רצון, בעצמי, ביקום, ברוח.
הספקות והפחדים אוחזים בי מאחור ומונעים ממני לקפוץ למים ולהאמין שהיקום יבוא לעזרתי והדרך תַּרְאֶה את עצמה.
והנה אני במדבר הרחב, הולכת לקראת הלא נודע. מנווטת את דרכי. לפעמים תוהה בדרך ולפעמים טועה בדרך. עולה על גבעות ויורדת מורדות, נופלת וקמה. לפעמים ברגעי חולשה אני חושבת על סיר הבשר ואז אני נחה לי קמעה וממשיכה קדימה.
מהי מצרים שלכם? מה מצר את צעדיכם?
מאיזה שעבוד אתם רוצים להשתחרר?
ומהי הארץ המובטחת עבורכם?
הארץ המובטחת שלי היא, לחיות ברווחה,
לטפל ולעזור לאנשים לצאת ממצרים שלהם,
לפתוח בפניהם צוהר לחיים יותר מלאים ומאושרים.
כי כאשר אנחנו בארץ המובטחת שלנו, מחוברים לרצון שלנו, ומגשימים את עצמנו, אנו משפיעים ומאירים את העולם בטוב ובאהבה.
