המסכות בחיינו

מוצאי פורים ואני חושבת על מסכות בחיינו,

המסכות שאנו שמים על עצמינו כדי לגלם תפקיד כלשהו,

מסכות שהן חלק בלתי נפרד מחיינו ואנו שמים אותם אפילו בלי לחשוב ובלי לשים לב.

מתי אנו מאמצים לעצמינו את המסיכות הללו?

בואו נלך אחורה בזמן.

ילדים, מרגע לידתם מחוברים לצרכים שלהם. הם בוכים כשהם רעבים, כשכואב להם, כשהם עצובים. הם מחייכים כשטוב להם.

הם מתנהגים כפי שהם מרגישים באותו הרגע, ללא צנזורה או עכבות.

מי ש״הורס״ להם את האותנטיות אלו אנחנו ההורים, הגננת, המורים, החברה, הנורמות, המוסכמות וכן הלאה. הם לומדים לרסן את עצמם, יודעים מתי מותר לבכות ומתי לא, הם לומדים מה מפעיל את הוריהם ואיך אפשר לקבל תשומת לב, ולומדים לעשות  מניפולציות כדי לקבל את מה שהם רוצים.

בגיל הצעיר נוכל לראות שימוש במסכות בזמן משחק בו הם מגלמים תפקיד כלשהו, כמו למשל ילדה שמשחקת עם בובות והיא האמא, או רופא וחולה, או תלמיד ומורה.

לעיתים נראה ילדים שתופסים תפקיד הורי או תפקיד של מגונן או מציל ושמים על עצמם מסיכה של הילד האחראי והבוגר.

בגיל צעיר הילדים כבר מזהים מה מפעיל את ההורים שלהם ולומדים לשים על עצמם מסיכות כמו למשל: *הנעלבת*, *הילד הקטן שזקוק להצלה*, *הילד ההורי, האחראי*, *המציק*, *המרצה*, *החכם*, זה ש*לא יודע*, *לא יכול* ועוד.

אני זוכרת את הבן שלי מתחיל לשאול שאלות חכמות כאלה כשהיו באים אורחים, כי הוא היה זוכה להתלהבות מהסביבה. שנים הוא החזיק במסכת ״הילד החכם״.

ככל שהם מתבגרים, המסכות הופכות להיות חלק ממערך דפוסי ההתנהגות שלהם ומנגנוני ההישרדות שלהם.

מה תפקידנו כהורים?

לאפשר את האותנטיות ואת החשיפה ולא לחסום אותה עם משפטים כמו: *

״את כבר ילדה גדולה תפסיקי לבכות״ או ״תהיה גבר תפסיק לפחד״.

כאשר אנו עושים זאת, בלי ששמנו לב, אנחנו מקטינים את ילדינו ולא מאפשרים להם מרחב למידה.

*כשהילד כועס או נעלב, נשקף לו את מה שהוא מרגיש על מנת שיוכל להבין מה עובר עליו, ניתן לזה שם (לשיים), ונהיה שם עבורו בַּקושי, מבלי לבטל את ההרגשה שלו, לזלזל או להתעלם.

באופן הזה נוכל לייצר איתו שיח פתוח, שבו יוכל לדבר את אשר על ליבו ולהיפתח בפניכם בחופשיות ללא ביקורת ושיפוטיות מצדכם.

נאפשר מרחב בטוח לילדינו מתוך הקשבה, קבלה, תמיכה ואהבה.

נראה את ילדינו באמת, מבעד למסכות, ללא תיוגים והתוַיוֹת, נאהב אותם כפי שהם

 ככה בדיוק כפי שהם

ככל שהם גדלים ומתבגרים, נראה אותם מוותרים על מסיכות שלא משרתות אותם יותר, ושמים אחרות שמתאימות להם יותר.

בדיוק כמונו

דינה זלוטניק

מדריכת הורים, מנחת קבוצות הורים

מלווה תהליכי התפתחות ומודעות

054-2153500

הכנסו לעמוד של דינה